תתחדשו: חמישה מבנים שחזרו לימיהם היפים זכו באות השימור

חבל שהכל בגוש דן, אבל אי-אפשר שלא להתפעל מהשימור של בית מגורים וקיוסק ותיק בת''א, בית הכנסת הגדול ופנסיון בראשל''צ, ובית האריזה שמשמש את שנקר

גיוון לא היה השנה הצד החזק ב"אות השימור" – אות ההוקרה הגבוה (והיחיד) בתחום שימור המבנים והאתרים בישראל: שתי עבודות זוכות מתל אביב, שתיים מראשון לציון ועוד אחת מרמת גן. רק עבודה אחת מחוץ לגוש דן נבחרה, זו של שימור המצודה בעיר טייבה, והצילה במעט את ההטיה הצפויה לטובת מרכז הארץ המשגשג. היכן הנגב? היכן הגליל? שלא לדבר על ירושלים וחיפה? היכן הקיבוצים?

לטענת השופטים, האשם הוא באדריכלי השימור שפעלו באזורים שונים ולא הגישו את מועמדותם, או שלא עמדו בקריטריונים שנקבעו לצורך הגשת מועמדות לקבלת האות. 33 הצעות הוגשו, ומתוכן נבחרו ששת הזוכים.
המועצה לשימור אתרים, שעומדת מאחורי מהלך ההוקרה, מעניקה את אות השימור לעבודות שהושלמו בחמש השנים האחרונות. לדבריה, המטרה היא לחשוף את פעילות השימור בפני הציבור הרחב, ובתוך כך לעודד רשויות, יזמים וגורמים פרטיים לשמר מבנים ואתרים היסטוריים.

1. בית זלצר
רחוב אלנבי 19, תל אביב
"ניתן להגדירו כאחד המבנים המרשימים ביותר של שנות העשרים בתל אביב", סבורים אדריכלי השימור אמנון בר אור וטל גזית, מי שהובילו את שימור הבית ברחוב אלנבי 19, לא הרחק מחוף הים.
הבית הוקם ב-1926 כבית דירות, ומתבלט כעת ברחוב בצבעו הכתום-חום העז, וגם בקישוטים המעטרים את כל חלקי החזית שלו. הוא עוצב בסגנון אקלקטי בתכנונו של האדריכל יצחק שוורץ, שחזר והרחיב אותו עשור מאוחר יותר.
השימור היה מחמיר וממושך: שמונה שנים. "בהליך השימור עבר המבנה חיזוק ושיקום, תכנון פנים מחודש תוך הכנסת מערכות מודרניות לצורך הכשרת דירות מגורים ותוספת בנייה זעירה על הגג", מספרים האדריכלים. לדבריהם, זכויות הבנייה שלא נוצלו עברו ניוד, לטובת מגדל בשדרות רוטשילד.
הפרויקט זכה ב"אות השימור" הודות לנאמנות למקור בביצוע השימור, תוך הסתמכות על תיעוד ומחקר היסטורי. "איכות גבוהה, תוך שימוש בטכנולוגיות ובחומרים אותנטיים, ובשילוב מערכות מודרניות לצורך הכשרת דירות מגורים", נימקו השופטים. "ציורי הקיר העשירים בחדרי המדרגות שוחזרו וכמותם גם פרטי בניין כמו קרניזים, ספי אבץ ופרטי טיח מקורי".

2. "הקיוסק"
רחוב לילינבלום 3, תל אביב
הפיצוציות של תל אביב בשנותיה הראשונות נקראו קיוסקים, רק שבמקום וודקה מכרו בהם גזוז והיה להם עיצוב חמוד. שני הקיוסקים הראשונים לא שרדו, אבל שפר גורלו של השלישי, שהוקם ב-1920, והוא שרד את תהפוכות הזמן. ככזה, הוא מייצג את התפתחות המסחר והבילוי בתל אביב הקטנה בעשור השני לחייה. לאחרונה זכה הקיוסק המוזנח לשימור קפדני ויקר במיוחד על ידי האדריכל יואב מסר, מי שאמור לשמר את המבנה האיקוני שנמצא ממש ממול: קולנוע "עדן" ההיסטורי ברחוב לילינבלום.
מבנה הקיוסק מעוצב בסגנון האקלקטי, שהיה אופנתי בתל אביב באותן שנים. הוא מורכב מאלמנטי בטון מתועשים, שיוצרו במפעל של "האחים שלוש", תריסי עץ לפתיחה ולסגירה, וגג מלוחות אבץ שבקודקודו הוצב כליא-ברק.
"עבודת השימור בוצעה באיכות גבוהה תוך שימוש בטכנולוגיה ובחומרים מקוריים", צוין בנימוקים שהובילו להחלטה להעניק למסר וליזם רונן עבודי את "אות השימור". השופטים התרשמו משימור הפרטים המקוריים – כגון גג האבץ, הבטון ותריסי העץ - תוך שילוב כל מרכיבי בית הקפה שבחלל הקיוסק המקורי, ומבלי להידרש לתוספת נפחי בנייה.
מאחר שהקיוסק חזר לייעודו המקורי, סבורים השופטים כי זהו מהלך ש"מחזק את הקשר שלנו עם העבר של תל אביב והוא דוגמה למודעות ההולכת וגוברת בקרב הציבור לחשיבות השימור".

3. מעבדת מדיה וגלריית זכוכית בבית אריזה, מכללת שנקר
רחוב ידע עם 2, רמת גן
במרוצת השנים נערכו תוכנית-אב שונות למכללת שנקר, וכולן לא התייחסו לבית האריזה שנכלל בשטח המכללה. מבחינת האדריכלים שפעלו כאן בעבר, גורלו היה הריסה.
בית האריזה קם ב-1928 ומשתרע על פני 1,200 מ"ר. כאן מיינו וארזו תפוזים, שנקטפו מפרדסי הסביבה, ומדובר למעשה בשריד האחרון של "פרדס גולדברג" שהיה כאן. עם חיסול הפרדס החליף המבנה את ייעודו. הוא עבר שינויים ותוספות שהסתירו את איכויותיו, וכך שלד העץ ופתחי החלונות לשחרור אוויר הוסתרו במכולות שהוצבו בצמוד לו.
האדריכל נאור מימר ערך למבנה תיק תיעוד, שחשף את תולדותיו ואת איכויותיו. "הבדיקות בארכיון העלו אוצר בלום ואסתטיקה נפלאה של חלל פנימי, מואר ומאוורר באופן טבעי, בנוי מלבני סיליקט דקים", מספר האדריכל יוסי קורי (סטודיו גאוטקטורה) שתכנן את השימור והחידוש.
מאז שחודש המבנה, נהנית ממנו המכללה. פועלות כאן מעבדות חדשנות ומתקיימות בו סדנאות עבודה בתחום המדיה. הודות לגובה האולם, הוקמה במרכזו גלריית זכוכית מפתיעה בשטח של 100 מ"ר הנשענת על עמודי בטון חשוף, והיא מעניקה קומה נוספת מבלי לפגוע באופיו של המקום.
"אופן שימורו והשמשתו של המבנה המרשים של בית האריזה, ששרד בשלמותו, מייצג דרך לשילוב המורשת עם צרכי ההווה – פתרון בר-קיימא שהפך את המבנה מנטל לנכס, שמשלב עבר, הווה ועתיד", נימקו השופטים.

4. בית הכנסת הגדול של ראשון לציון
כיכר המייסדים 1
המושבה הקטנה הפכה לעיר הרביעית בגודלה בישראל, ומהאופי הכפרי כמעט ולא נותר דבר. בעירייה פועלים לשימורם של קומץ המבנים ההיסטוריים ששרדו, בבחינת זיכרון מוחשי אחרון למקום עם אופי אמיתי ותפקיד חשוב בתולדות היישוב העברי בארץ ישראל.
שניים מאותם מבנים זכו השנה ב"אות השימור". הבולט ביניהם, ובכלל במרכז העיר, הוא בית הכנסת הגדול השוכן בקצה שדרות רוטשילד, השדרה המסחרית הראשית של ראשון לציון. הוא משמש את תושבי העיר באופן רציף מאז 1889, ומי שתכנן אותו היה אחד האדריכלים העברים הראשונים שפעלו בארץ, ברוך פפירמייסטר. בקומת הקרקע שלו נפתח ב-1898 גן הילדים העברי הראשון בארץ ישראל.
מי שעובר בשדרות רוטשילד לא יוכל להחמיץ את בית הכנסת, המוגבה מעל למפלס הרחוב, ומתבלט בחזית סימטרית ובפתחים המסתיימים בקשת בחלקם העליון. השנים הוסיפו לבית הכנסת שינויים כאלה ואחרים. בשלבי התכנון שקדמו לחידושו ולשימורו של המבנה, התלבטו המתכננים ממשרד "מנדל אדריכלים" בשאלה לאיזו תקופה להשיב את חזות הבניין. לבסוף הוחלט להשיב לו את המראה שנקבע בשנות ה-30, מאחר שזה היה פרק הזמן הממושך ביותר שבו פעל בית הכנסת ללא שינוי, וכך גם נחקק בזיכרון של הקהילה המקומית.
האדריכלים ובעלי המלאכה שימרו את החזיתות ואת פנים המבנה, ושיחזרו את כל הרהיטים ופרטי העץ המקוריים, כולל תקרת העץ ועמודי העץ, ציורי הקיר, ארון הקודש בן 130 השנים, הבימה ועמדת שליח הציבור. תוך כדי עבודה נחשפה רצפת העץ המקורית של בית הכנסת, שהוסתרה במשך עשרות שנים תחת שתי שכבות ריצוף מאוחרות. חלק מהרצפה שוקם, וחלק ממנה שוחזר על בסיס הדוגמה המקורית.

5. בית גורדון-לונדון
רחוב אחד העם 8, ראשון לציון
את מבנה הקומתיים הגדול, בנה בסוף המאה ה-19 אברהם זאב גורדון, שהיה כורם ופעיל ציבור. משפחת גורדון התגוררה בקומה העליונה, ואילו שומרי המושבה ומורי בית הספר התגוררו בקומת הקרקע. בשנות ה-20 עזבה המשפחה את הבית ונערכו בו שינויים. בקומה השנייה הקימה משפחת לונדון את "מלון ופנסיון לונדון"; בשנות ה-30 חזרה הקומה העליונה לשמש למגורים, בעוד שבקומת הקרקע נפתחו חנויות. בשנות ה-70 נעזב הבית כליל, והוזנח במשך עשרות שנים.
לבסוף רכשה העירייה את המבנה, ויזמה תהליך של תיעוד ושימור שאותו הוביל האדריכל אמיר שהם. ב-2015 נפתח במבנה מוזיאון היסטורי וגלריה עירונית לאמנות. זהו המבנה הראשון מבין מבני "מוזיאון ראשון לציון" ומבני הציבור שבבעלות עירונית, שעבר תהליך שימור מלא ומהווה בסיס ללימוד ולהשוואה למבנים נוספים הנמצאים כיום בתהליכי שימור. שופטי התחרות סברו, כי שימור המבנה בידי העירייה "מהווה דוגמה למודעות הגוברת ולחשיבות שרואים פרנסי העיר בשימור עברה ושילובו בתוכניות הפיתוח העירוניות".