הר חירייה - יש חיים בזבל

.

מפעל מיחזור שיפיק מאשפה ביתית 500 טון דלק ליום, מרכז מבקרים בצורת חללית כסופה, גשר עשוי מכולות משומשות ופארק גדול פי שלושה מהסנטרל פארק. הר חירייה ממריא

במשך 47 שנות פעילות, נצברו בהר חירייה 16 מיליון קוב של פסולת, שנערמה לגובה 60 מטרים, על פני שטח של 450 דונם. מאז ההחלטה להפסיק את הטמנת הפסולת, שהתקבלה ב-1999, החלו הליכים בשיקום ההר. בעוד חלק מהאתר משמש כתחנת מעבר ומיון, אליה מגיעות 1,200 משאיות ביום הנושאות 5,300 טונות של אשפה ופסולת, הרי זה למעלה מעשור התכולה של מרבית המשאיות כבר לא מציפות את מרכז הארץ אלא נשלחת לאחר מיון ודחיסה לאתרי הטמנה בדרום הארץ: "גני הדס" סמוך לבאר שבע ו"אפעה" במישור רותם.
בזמן שבכל אחד מהאתרים בדרום נטמנת פסולת בקצב ממוצע של כ־3,000 טונות ביום, ההר השטוח של חירייה הפך בינתיים לאטרקציה המרכזית של פארק אריאל שרון - זה השם שהוענק לאתר לפני עשר שנים. ב-2004 נבחר האדריכל הגרמני פיטר לאץ לתכנון הפארק, בסיומה של תחרות בינלאומית מתוקשרת, ובשנה שעברה נפתח כבר אזור קטן למבקרים. מן התצפית בראש ההר נשקף מראה פראי ונפלא, שילוב של מטרופולין זוהרת, אזורי תעשייה מעשנים ושדות חקלאיים, מראה שצפוי עוד להשתפר בשנים הקרובות עם המשך פיתוח הפארק בעל השטח העצום - 8,000 דונם (לשם השוואה, כמעט פי שלושה מהסנטרל פארק בניו יורק).
כל מה שצריך לדעת על תרבות, אמנות, בידור ופנאי - יש
בעוד שאת שטח הפארק מתפעלת חברת הפארק, הרי את אתר מיחזור הפסולת הראשי של גוש דן, העוסק כאמור בקליטת ומיון הפסולת, מפעיל איגוד ערים דן לתברואה. באתר הזה פועלים כבר מתקנים שונים, ביניהם מפעל למיון פסולת בניין, להפרדת קרטון, מערכת ביולוגית המטהרת את מי השפכים הניגרים מהאשפה של הר הפסולת, וגם מתקן לריסוק גזם – שמעבד שבבי עץ לדשן לגינון, ושולח ענפים גדולים יותר לנגריות מיוחדות שהופכות את זה לריהוט גן עירוני. את ההר עצמו חודרות צינוריות המנקזות מתוכו גזים רעילים, אשר מומרים לאנרגיה ירוקה.
בימים אלה נרקמות תוכניות העבודה האחרונות למפעל מיחזור שיקום במזרח ההר בעוד כשנתיים, ויקלוט מחצית מן האשפה הביתית שמגיעה למקום. את המפעל, שימיר זבל לדלק, מתכנן משרדו של האדריכל צבי מוססקו, והוא יעמוד בסמוך למרכז המבקרים שכבר פעיל במקום. מדובר בהשקעה עצומה - כ-100 מליון שקלים - אך בטוחה למדי: התוצר העתידי, חומר צמרירי ורדרד שיופק בשיטת המכונה RDF, מיצוי דלק מפסולת, משמש כדלק לתעשיית המלט. מפעלי נשר, הקליינט האולטימטיבי, כבר קנו את התוצר מראש, וחברת ואוליה תתפעל את המתקן.
עם בור ספיגה בעומק בניין בן חמש קומות, ומערכות מיוחדות מגרמניה, בה פועלים מספר מפעלים באותה שיטה, יפיק המפעל 500 טונות של דלק ביום (בערך שליש ממשקל הפסולת הנכנסת) ושורה של תוצרי לוואי, ביניהם PVC, פלסטיק ומתכות. הכסף להקמתו מגיע משנים של פינוי האשפה מהערים ושליחתה להטמנה, עסקה משתלמת למדי עבור איגוד ערים דן. לאחר שיעמוד המפעל, וכתוצאה מכך יפחית משמעותית את כמות הנסיעות לדרום הארץ ואת עלויות הדלק הנגזרות מכך, הוא יהיה רווחי אף יותר.
מעבר לפרטים הטכניים, הכוללים מסועים, עגורן, מגרסות – החלק המעניין יותר של המפעל הוא למעשה הקשר שהוא יקיים עם מרכז המבקרים הסמוך ועם הטיילת שעולה להר. מבקרי הפארק יוכלו לעבור בדופן המפעל, לצפות בתהליך ההפרדה של החומרים, לקבל הסברים במרכז מבקרים נוסף בתוך המפעל עצמו וגם לבקר בגלריות אמנות שבהם יוצגו כל מיני יצירות ממוחזרות.
עברו לתצוגת גלריה
לרוב, המפעלים שמספקים ביקורים מסודרים בשטחם, כסוג של צורת בילוי, הם מפעלי מזון, רצוי של ממתקים (לעולם לא בשר). מפעל עלית הותיק ברמת גן אמנם נסגר, אך מרכזי המבקרים החדשים בעלית, תנובה, קוקה קולה, אסם, ורולדין הם עדיין האופציות המועדפות שצצות במנועי החיפוש, כשאחריהן באים ביקורים במערכות טלוויזיה או עיתונים.
על יצירת מרכז מבקרים באתר מיחזור פסולת אומר ליאור אביבי, שותף במשרד מוססקו: "אחד האתגרים הגדולים היה להתעסק עם אלמנט שהוא יחסית מאובק ויש בו לכלוך, ולהראות את מה שקורה בפנים". באמצעות רמפה שתפגוש את המפעל בגובה 9 מטרים יוכלו המבקרים לעבור בין שני חלקיו, אזור ייצור הדלק וזה המוקדש לתוצרי הלוואי – ואלו ימוינו למין תצוגה צבעונית. המבנה עצמו, מעין חללית כסופה אדירת ממדים (היושבת על שטח של 25 דונם), ייבנה בשני שלבים: במרכז המגרש המיועד עובר כעת נקיק של נחל איילון, שבעתיד הקרוב - ("לפני ארבע שנים כבר אמרו שזה יקרה אוטוטו" מזכיר צבי מוססקו) - יוסט כך שיעקוף את פארק המיחזור, שעליו אמורים לקום מפעלים נוספים בעתיד. תוכנית המפעל התגבשה תוך תיאום עם לאץ, אדריכל הנוף, ואילו מבחינה עיצובית השתדלו האדריכלים להקפיד על קווים אופקיים שבמבט מכביש ארבע ישתלבו עם הטרסות האופקיות שיקיפו את הפארק.
הנוף בחירייה צפוי להיראות כתצוגה עתידנית של גנים ומפעלים, מעין אתר קיט מלאכותי מחומרים טבעיים בלבד. נוסף לתיאטרון פתוח, מסעדות, וחנויות, כמו גם מתחמי ספורט וחינוך סביבתי, יימתח גשר ענק באורך 200 מטרים מעל נחל איילון, וימשיך לדרך המובילה לראש ההר. הגשר, שבתיכנונו זכה בשבוע שעבר משרדו של יואב מסר (אדריכל אחראי: יפתח חיינר בשיתוף אינג’ דני וינברג) בעקבות תחרות אדריכלים שיזמה חברת הפארק (בראשות המנכ”ל משה בורוכוב ויו”ר הדירקטוריון אסתי אפלבאום-פולני), ישמש הולכי רגל ורוכבי אופניים, וגם הסעות מיוחדות מטעם חברת הפארק.
ההצעה של מסר – גשר העשוי ממכולות שיצאו משימוש - גברה על 45 הצעות ססגוניות, רבות מהן של משרדים צעירים יחסית. הגשר העתידי עתיד להיות מבנה קל וצבעוני, נישא על עמודים דקיקים, ובו אזורי מנוחה ותצפית. הקונצפט של בנייה ממכולות משומשות הוא לא חדש, ומגרה מתכננים, לפחות במישור הרעיוני, בשל הזמינות הגבוהה, הנפח הנוח של המכולות שמתאים לשימושים רבים, והאפקט הוויזואלי שהוא צבעוני ומשובב - וגם תעשייתי. פארק אריאל שרון הוא פרויקט מתמשך המתבצע בשלבים. צעדי הפיתוח הקרובים הם הקמת תחנת צפרות ומגוון ביולוגי - שיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע. כניסה חדשה מכיוון דרך לוד תעקוף את זו הנוכחית, שחולפת על פני מבני תעשייה, ולמרגלות ההר תיפרסנה חנויות לצד אגם מלאכותי.