אופטימיות קוסמית
.

המפגש המרתק עם אדריכל יואב מסר, הוביל אותנו למחוזות מעמיקים. מסר, החתום על שורה ארוכה של פרויקטים מתייחס למקום, לאנשים ולאווירה ומזכיר שגם במצבים הקשים, חייבים לשמור על אופטימיות בכדי לשרוד בענף

כרטיס ביקור
שם
יואב מסר

גיל
53

מצב משפחתי
נשוי פלוס שלושה

מזל
עקרב

ותק במקצוע
25 שנה

לימודים
הטכניון

ספר אהוב
"100 שנים של בדידות" של גבריאל גארסיה מרקס, "אני מת על הספר"

מוזיקה
אני אוהב מאוד ג´ז וצ´ילאאוט למיניהם. יש לי גם לא מעט נוסטלגיה, חיפושיות וכדומה.

תחביבים נוספים
אני עמוק בעסקי האומנות, גם בהנהלה של מוזיאון, גם פרס משפחתי שאנו מחלקים לאומן צעיר וגם בוועדה אומנותית; בנוסף, אני מתעסק בספורט - הרבה אופניים, שחייה וטיפוס הרים.
"בכל מה שאני עושה אני מסתובב סביב Spirit, People ו- Context", אומר האדריכל


יואב מסר

בתחילת הראיון שלנו. "זה המוטו שלנו, זה מה שמרכיב ארכיטקטורה. ללא אנשים, ללא רוח וללא קונטקסט - אין ארכיטקטורה".

כשאני מבקש ממסר הרחבה על משנתו, הוא נענה ומסביר בדייקנות ופירוט את התיאוריה שמובילה אותו בכל צעד בתכנון.

"קונטקסט הוא אחד ממרכיבי המקום. יש מונח מיוחד בעברית שנקרא מקום והוא למעשה מסביר את מהות הארכיטקטורה; בדת היהודית כידוע, מקום זה גם אלוהים, לכן זו מילה מאוד טעונה. כל המהות שלי כאדריכל היא לייצר מקום שיאפשר לחבר בין רוח, אנשים וקונטקסט.

אדריכל צריך ללמוד את הסביבה הפיזית של הפרויקט, את הסביבה התרבותית שלו. קשה לי לתכנן פרויקטים שהם פרויקטים עב"מיים, כדוגמת בתים שיכולים לעמוד גם בירושלים, גם בת"א, או בארה"ב ובכל מקום אחר. אין דין בניין בהרים כבניין ליד הים.

לצערי הרב יש גישה בארכיטקטורה של בניין שנובע מעצמו, שאתה יכול לשייט ולשים אותו היכן שאתה רוצה. ארכיטקטים אוהבים בניינים כאלו, כיוון הם מתכננים אותם במודלים ממוחשבים מבלי להתחשב בסביבת הבניין. הם ממציאים תפיסה שהבניין נובע מעצמו. אני לא פוסל את הגישה לחלוטין אבל היא מוציאה לדעתי בניינים שלא מכבדים את המקום והקונטקסט, החיות הכי מוזרות שיש".
"אפילו בקבר צריך לתכנן אינטראקציה"
המונח השני במשנתו של מסר, הוא People, אנשים. גם לכך מספק מסר הסבר מרתק שמבהיר את חשיבתו הייחודית.

"קח כל חלל ותעקור ממנו את האנשים, באותו רגע אין ארכיטקטורה, אין מה לעשות איתו. אפילו חללי זכרון, כמו הקבר של אבא שלי שתכננתי, נמדדים בזה. בקבר עיצבתי מעין ספסל בטון שאני ובתי יושבים עליו יחד, ולמעשה נחים לרגע בבית הקברות ברשפון. ללא נוכחות האנשים שמסביב והאינטראקציה שלהם עם המקום, אפילו לקבר אין משמעות".
"לייצר חוויה אחרת"
כדי להשלים את תורתו, הוא לא שוכח להכניס גם קורט נשמה בתכנון, או כפי שהוא מכנה אותה "ספיריט".

"בסופו של דבר צריך את מגע הקסם של הארכיטקט שיודע לייצר את ה"משהו האחר". בניינים גרועים אפשר להרגיש בשנייה, אתה מרגיש משהו לא נעים במקום. בבניינים טובים לעומת זאת, מרגישים זרימה נעימה, תחושה שיש פה ´משהו אחר´. מקורה של התחושה היא ביכולתו של האדריכל לשחק בין אור לצל, בין פתוח לסגור, בין פרטי לציבורי, משחק עדין של קח ותן.

לצערי הרב, אם יורשה לי דעה אישית, יש בנושא בלבול מאוד גדול והרבה מהבתים הם בתים איומים. הם מצולמים ומתועדים כי יש בהם מטבחים ורהיטים יקרים והשקעות אדירות של כסף, אבל החללים לא מספיק טובים כיוון שלא קורה בהם כלום. הם לא יוצרים שום חוויה אחרת לאורחים ולבעלי הבית".
שדרות חן פינת הנביאים
מסר, ממובילי האדריכלים בארץ, החל ללמוד את מקצוע האדריכלות לאחר שהשתחרר משירות קבע בצבא, שם שירת ביחידת צנחנים מיוחדת ושימש במשך שנים רבות כסגן אלוף במילואים.

הוא סיים את לימודיו בטכניון בהצטיינות, וזמן קצר לאחר מכן פתח את המשרד שממוקם ברחוב הנביאים בתל-אביב, בבניין מיוחד השייך למסר ואישתו. בחזית יושב המשרד של אישתו ובעורף משרדו של מסר, ובקומות העליונות גרים בני הזוג ושלושת ילדיהם.

"בחרנו לנהל את ההוויה שלנו מתוך ת"א, להדגיש שהחיים שלנו אורבניים. העדפנו לבנות את מערכת החיים שלנו סביב המושג שנקרא "בית". המקום הוא בעצם מכלול של החיים שלנו - עבודה, פנאי וילדים. הילדים לומדים מעבר לכביש, הברים הכי טובים פה בסביבה, אנחנו במשולש התרבותי של ת"א, בין היכל התרבות, הבימה, מוזיאון ת"א ודיזנגוף סנטר. הגרעין התרבותי של מדינת ישראל יושב בדיוק פה, שדרות חן פינת הנביאים. למרות שמכאן אני יוצא לעבוד בפרויקטים שונים במקומות שונים בארץ, תמיד אנחנו חוזרים ללב תל אביב".
ארכיטקטורה מקומית
משרדו של מסר חתום על שורה ארוכה של פרויקטים בכל תחומי האדריכלות. מבנייני מגורים ובתים פרטיים, דרך בתי ספר, מועדוני נוער ומלונות בוטיק, וכלה במבני ציבור, ובראשם מרכז פרס לשלום, פרויקט שמסר מגדיר כפרויקט הדגל של המשרד. מזה 10 שנים שמסר ואנשיו משמשים כזרוע האדריכלית הישראלית של הפרויקט, לצד האדריכל הבינלאומי מסימיליאנו פוקסס. "הבניין חייב אותנו לשני מושגים שהם הבסיס לארכיטקטורה – נחישות ואופטימיות. עבדנו עליו עם הרבה מאוד קשיים טכניים, ביצועיים וכספיים. מבחינתי זה הבניין הכי מדהים שנבנה בת"א בשנים האחרונות".

זכורה לך בקשה מיוחדת של לקוח?
"שאני מתכנן ללקוח, מה שמעניין אותי בעיקר זה לא הפרוגרמה הכמותית, כמו בריכת שחיה על הגג. מה שיותר מעניין אותי היא דווקא הפרוגרמה האיכותית. מרתק יותר לקוח שאמר לי שהוא רוצה שצלילי הפסנתר של בתו ימלאו את הבית, מאשר כמה מ"ר הסלון שלו".
צעירים, יפים ואופטימיים
במשרדו של מסר עובדים 7 אדריכלים, כולם אנשים צעירים והוא נהנה מהיכולת ללמד אותם ולגדל דור אדריכלים עתידי מוצלח וסקרן שימשיך את משנתו. "אני מאמין באנשים צעירים, אוהב לעבוד איתם ומרגיש יחסית צעיר בעצמי אחרי שרכבתי הבוקר 46 ק"מ עם אשתי על אופניים".
מה יש בצעירים שאתה מעדיף לעבוד דווקא איתם?
"חיוניות, סקרנות, והיכולת שלי ללמד. אני עושה את זה הרבה שנים. הם עדיין לא ציניים, לא כבדים ואיתם אפשר לייצר ארכיטקטורה אמיתית. בנוסף, הם גם נראים יותר טוב מהזקנים".

יש לך המלצה לאדריכלים צעירים בתחילת דרכם?
"תעשו כל דבר 20 פעם כדי להתמחות ולהתמקצע. כשאתם מסיימים לתכנן, תשאלו את עצמכם האם יש סיפור מאחורי התכנון. כך תגלו שהרבה מהפרויקטים אתם חייבים למחוק, כי לא עומד מאחוריהם סיפור, הם אמנם ארגנו דברים, אבל אין בהם סיפור.
והכי חשוב, לשמור כל הזמן על אופטימיות קוסמית; לדעת שהמקצוע הוא מקצוע קשה ואם אתם לא בן אדם אופטימי, עזוב את המקצוע. אי אפשר לעשות ארכיטקטורה טובה אם אתה לא אדם אופטימי".